יום רביעי, 6 בספטמבר 2017

שישה שירי חודש - ניסן עד אלול תשע"ז


עוד שישה שירי חודש שלי שהתפרסמו במדורי הקבוע 'שורות קצרות' במגזין ללומדי עברית IVRIT מבית ג'רוזלם פוסט.


ניסן תשע"ז:
לַפְלַף – הַהֶפֶךְ מִפִּלְפֵּל
שָׁתִיתִי בְּלֵיל הַסֵּדֶר
אֶת כָּל אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת,
כִּי אֲנִי תָּמִיד בְּסֵדֶר,
עוֹשֶׂה מָה שֶׁאוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת – 
וְהִנֵּה מִסְתַּחְרֵר הַחֶדֶר
כְּאִלּוּ שָׁתִיתִי מְנַת-יֶתֶר.
נִכְנַס יַיִן – יָצָא הַסּוֹד.
כָּזֶה אֲנִי, אֵין לְכַסּוֹת.

אֵין לְכַסּוֹת: אֲנִי סָאחִי.
אֶחָד שֶׁתָּמִיד אוֹמֵר "סְלַח לִי".
לֹא מִתְעַסֵּק עִם יֵינוֹת.
לֹא מְסֻגָּל לֵהָנוֹת.

אֲנִי מִין כָּזֶה מְרֻבָּע
שֶׁעוֹשֶׂה כְּמוֹ כֻּלָּם אוֹ רֻבָּם.
מָה מְרֻבָּע, מַמָּשׁ חְנוּן
שֶׁחַי עַל פִּי תִּכְנוּן.

לֹא סְתָם חְנוּן, מַמָּשׁ לַפְלַף,
אֶחָד שֶׁלֹּא בָּא לְאַף חַפְלָה.
לַפְלַף – הַהֶפֶךְ מִפִּלְפֵּל
(וְאֵיךְ תִּכְתֹּב פִּלְפֵּל? תַּכְפִּיל "פֵּל").

בְּקִצּוּר, חְנוּן חֲסַר אַלְכּוֹהוֹל.
אַךְ הַרְשׁוּ לִי לוֹמַר וְלִשְׁאוֹל
וְאִם אֶטְעֶה אָנָּא תַּקְנוּנִי:
מָה הָיָה הָעוֹלָם בְּלִי הַחְנוּנִים?
בְּלִי אוֹתָם מִשְׁקָפוֹפִים עִם רֹאשׁ בְּתוֹךְ סֵפֶר
עוֹלָמֵנוּ הָיָה עָפָר וָאֵפֶר.



אייר תשע"ז:
כָּל הָאָרֶץ מַנְגָּלִים

בְּפוּרִים אָכַלְנוּ אָזְנֵי הָמָן,
בִּיצִיאַת מִצְרַיִם אָכַלְנוּ מָן,
וּבְיוֹם הָעַצְמָאוּת מַגִּיעַ הַזְּמַן
שׁוּב לֶאֱכוֹל מִן הַמָּן: מִן הַמַּנְ-
גַּל.

לֹא וָאפֶל
וְלֹא טְרָאפֶל
אֲפִילוּ לֹא פָלָאפֶל,
לֹא פִּלְפֵּל עִם מִלּוּי,
אֶלָּא בָּשָׂר צָלוּי.

עָנִי וְעָשִׁיר, מְנַקֶּה וּמַנְכָּ"ל,
פְּרוֹפֶסוֹר וְגַם מְחֻסָּר הַשְׂכָּלָה – 
כֻּלָּם, בְּלִי הֶבְדֵּל, עַל מִצְלֶה (כְּלוֹמַר מַנְגַּל)
אוֹ עַל הַגְרִיל (בְּעִבְרִית אַסְכָּלָה).

צְאוּ אֶל הָאָרֶץ בְּחַג הַדְּגָלִים,
חַג עַצְמָאוּת מִתּוּרְכִּים וְאַנְגְלִים,
וּרְאוּ בְּכָל יַעַר עֲשַׁן מַנְגָּלִים.
שָׂמֵחַ הָעָם, אַךְ בּוֹכִים עֲגָלִים,
גּוֹעִים וְאוֹמְרִים: כֵּן, אַתֶּם נִגְאָלִים
אַךְ אָנוּ, מָה אָנוּ? אֲבוֹי, חַג אַלִּים.

מָה לַעֲשׂוֹת? הַמִּנְהָג כְּבָר יָשָׁן:
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה לְפָחוֹת!
כָּל יְעָרוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעָשָׁן,
כָּל הַגַּנִּים נִיחוֹחוֹת
לֹא שֶׁל פְּרִיחָה
אֶלָּא שֶׁל חֲרִיכָה...
נוּ, שֶׁיִּהְיֶה. נִפָּגֵשׁ בִּשְׂמָחוֹת.


סיוון תשע"ז:
הָאִכָּר וְהַבִּכּוּרִים

פַּעַם, בִּימֵי הַמִּקְרָא,
חַיָּה אִשָּׁה אִכָּרָה.
הִיא הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאִכָּר
וּבְיַחַד גִּדְּלוּ הֵם בָּקָר
שֶׁרָעָה מִדֵּי בֹּקֶר בַּכָּר;
אֲבָל גַּם, וְאוּלַי בְּעִקָּר,
הֵם גִּדְּלוּ גִּדּוּלִים מֻכָּרִים,
שֶׁהֲרֵי הֵם הָיוּ אִכָּרִים
שֶׁאָמְנָם מְטַגְּנִים אַנְטְרֶקוֹט
אַךְ אוֹכְלִים גַּם פֵּרוֹת וִירָקוֹת
כִּי יָרָק בַּמָּרָק הוּא בָּרִיא
וְכָמוֹהוּ בָּרִיא גַּם הַפְּרִי.

וְעַל כֵּן בֹּקֶר בֹּקֶר בִּקֵּר
הָאִכָּר שֶׁהָיָה גַּם בּוֹקֵר
בַּחֶלְקָה, לֹא רַק בֵּין הַכָּרִים,
וּבָדַק אִם כְּבָר יֵשׁ בִּכּוּרִים.
וּבְסוֹף הָאָבִיב, בְּאֵין קֹר,
לֹא שָׁכַח, כִּי קָשֶׁה לֹא לִזְכֹּר,
שֶׁהַלּוּחַ אֵינוֹ מְשַׁקֵּר
וּוַדַּאי יֵשׁ כְּבָר פְּרִי שֶׁבִּכֵּר,
זֹאת אוֹמֶרֶת: הָיָה כְּמוֹ בְּכוֹר
(אִם לִשְׁפּוֹךְ עַל מֻשָּׂג סָבוּךְ אוֹר).

אֶת הַפְּרִי שֶׁבִּכֵּר בַּבֻּסְתָּן
הוּא סִמֵּן אָז בְּסֶרֶט קָטָן
וְאַחַר כָּךְ הִמְתִּין וְהִמְתִּין
וּבֵינְתַיִם חָלַב אֶת עֲטִין
פָּרָתוֹ וְרָכַב עַל אָתוֹן
וְהַזְּמַן כָּךְ עָבַר לְאִטּוֹ
עַד שֶׁסּוֹף-כָּל-סוֹף בָּאָה עוֹנַת
הַקָּטִיף אֶל הַפְּרִי שֶׁחָנַט.
הוּא קָטָף וְנָתַן בְּתוֹךְ טֶנֶא
כִּי הָאֵל כָּךְ צִוָּה עָלָיו: תֵּן אֶת

בִּכּוּרֶיךָ בְּסַל עָשׂוּי קַשׁ
וְהָבֵא לַכֹּהֵן בַּמִּקְדָּשׁ.


תמוז תשע"ז:
הַיַּמִּים שֶׁלָּנוּ

יַם כִּנֶּרֶת
כְּמוֹ אַגָּס. כְּמוֹ יוּקֶלֶלֶה.
כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת. כְּמוֹ טִפָּה.
הַכִּנֶּרֶת הִיא כָּל אֵלֶּה
אִם הוֹפְכִים אֶת הַמַּפָּה.

הַיָּם הַתִּיכוֹן
אֲנַחְנוּ לֹא נוֹסְעִים לְחוּ"ל, נָכוֹן,
אַךְ אִם רַק נִכָּנֵס לְיַם תִּיכוֹן
רַק מַיִם יַשְׁאִירוּנוּ בְּנִפְרָד
מִלּוּב, יָוָן, מָרוֹקוֹ וּסְפָרַד.

יַם הַחוּלָה
כְּדֵי לָשׁוּט לְחוּץ לָאָרֶץ, חוּ"לָה,
אֵין טַעַם לְהַגִּיעַ אֶל הַחוּלָה.
הָיְתָה יָמָה וְנִשְׁאֲרָה שְׁמוּרָה –
וְאֶת הַיַּתּוּשִׁים כְּבָר שָׁכְחוּ לָהּ.

יַם הַמֶּלַח
כָּאן הַמַּיִם הֵם מִכְרֶה, הַבּוֹץ תְּרוּפָה,
כָּאן נָמוּךְ אֲבָל הַנּוֹף פֹּה הוּא מוֹפָע:
אֵין דּוֹמֶה לוֹ בָּעוֹלָם, לְיַם הַמֶּלַח,
וּבְכָךְ שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ הוּא דּוֹמֶה לָךְ.

יַם סוּף
בּוֹאִי אִתִּי בְּשֵׂעָר אָסוּף,
בּוֹאִי דָּרוֹמָה בְּרֶכֶב כָּסוּף,
בּוֹאִי הַיּוֹם, בְּלִי הִסּוּס וּפִלְסוּף –
נִסַּע עַד הַסּוֹף, עַד יַם סוּף!

י–ם
אֵין יָם בִּירוּשָׁלַיִם. רְחוֹקָה הִיא. 
אַךְ לִפְעָמִים בָּעֲרָבִים בַּקַּיִץ
עוֹבֵר בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ הַסַּגְרִיר
וְהִיא הַיָּם הֲכִי הֲכִי קָרִיר.


אב תשע"ז:
עַל הוֹ וְעַל הָהּ ואוֹהוֹ וְהוּ-הָה

"הוֹ" בְּשִׁירִים (אוֹ "אוֹ" בְּשַׁנְסוֹן)
מוֹדִיעַ: אֲנִי רוֹמַנְטִי.
"אֲהָהּ" בַּתָּנָ"ךְ: קָרָה לִי אָסוֹן.
"אֲהָהּ" בְּיָמֵינוּ: הֵבַנְתִּי!

"אוּ-הָה" אוֹמֵר מִי שֶׁמִּתְפָּעֵל
מִדָּבָר מְיוּחָד בְּבוֹאוֹ:
כָּאן אֶצְלֵנוּ בְּיִשְׂרָאֵל
"אוּ-הָהּ" דּוֹמֶה לְ"אוֹהוֹ!"

אַךְ "אוּ-הָה" שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי מֵ"הוּ-הָה".
"הוּ-הָה" הוּא בִּטּוּי שֶׁעוֹקֵץ אֶת
מִי שֶׁמַּסְתִּיר מַהוּת מְהוּהָה
בִּגְלִימַת פְּאֵר מְפוֹצֶצֶת.

"הָ!" – לֹא בֶּאֱמֶת הִצְחַקְתָּ אוֹתִי.
"הָ-הָ!" – בֶּאֱמֶת הִצְחַקְתָּ.
"הָהּ" – הִיא עַצְבוּת בְּסִגְנוֹן עַתִּיק.
"לֹא אַיי-יַי-יַי" – כָּכָה-כָּכָה.

"אוּי" – אֵיךְ שָׁכַחְתִּי!
"אַיי" – קְצָת כּוֹאֵב.
"אָח" – יֵשׁ קְצָת נַחַת.
"אוֹי" – צְבִיטַת לֵב.

כִּי "אוֹי" הִיא מִלָּה שֶׁאוֹמֶרֶת צַעַר;
אַךְ "הוֹי" הִיא קְרִיאָה שֶׁל מַטִּיף בַּשַּׁעַר.
כַּמָּה, הָהּ, כַּמָּה מִלּוֹת קְרִיאָה!
אוֹהוֹ! וַאֲפִילוּ אוּ-הָה!



אלול תשע"ז
סליחות

הַכְּלָל הַבָּא מוֹעִיל בְּכָל שִׂיחָה;
הַקְשִׁיבוּ וְלִמְדוּ אוֹתוֹ אֶצְלִי:
בָּאָרֶץ, אִם אוֹמְרִים לָכֶם "סְלִיחָה"
זֶה לֹא תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁמִּתְנַצְּלִים.

"סְלִיחָה" אוֹמֶרֶת לִפְעָמִים פָּשׁוּט:
אֲנִי שׁוֹאֵל. כְּלוֹמַר, עַכְשָׁו זֶה שׁוּ"ת:
אֲנִי אֶשְׁאַל, אַתָּה תִּתֵּן תְּשׁוּבָה
(וּבֶאֱלוּל תְּשׁוּבָה הִיא חֲשׁוּבָה).

וְאִם אוֹמְרִים בְּאִטִּיּוּת "סְלִי-חָה?!"
בְּטוֹן מְעַט אִירוֹנִי וּדְרָמָטִי,
הַכַּוָּנָה: שָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרְךָ,
אַךְ טוֹב יוֹתֵר הָיָה לוּ לֹא שָׁמַעְתִּי.

וְיֵשׁ "סְלִיחָה", בְּדֶרֶךְ כְּלָל "תִּסְלַח לִי!",
בִּגְעָרָה. וְהִיא אוֹמֶרֶת, תַּכְלֶס:
"לְדַעְתִּי אַתָּה אוֹמֵר שְׁטוּיוֹת!"
(אוֹ, תַּכְלֶס עוֹד יוֹתֵר: "אַתָּה אִידְיוֹט!") .

וְעוֹד אַחַת: "סְלִיחָה" שֶׁל הַתְרָעָה –
אֲנִי עוֹמֵד לוֹמַר מִלָּה רָעָה;
סִלְחוּ לִי שֶׁאוֹמַר עַכְשָׁו בְּקוֹל
בִּטּוּי שֶׁאֵין לִכְתֹּב בַּפְּרוֹטוֹקוֹל.

נָכוֹן, יֵשׁ גַּם "סְלִיחָה" שֶׁל הִתְנַצְּלוּת
עַל תַּקָּלָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּקָּנָה.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא רַק נִסְיוֹן מִלּוּט,
אַךְ לִפְעָמִים הִיא בֶּאֱמֶת כֵּנָה.

 




יום שלישי, 29 באוגוסט 2017

שמח בשומרון: קליפ חמישים שנות התיישבות עם תמליל שלי





הקליפ המקסים הזה שיצרה יהודית פסל (קרדיטים נוספים ראו ביוטיוב) הוצג אמש בטקס לרגל חמישים שנות התיישבות בשומרון. היו לי האתגר והעונג לכתוב את מילות השיר על פי מנגינת השיר 'הפי' של פארל ויליאמס, כבחירתה של יהודית. הנה המילים.

עַל רֹאשׁ הָרִים וְעַל כִּתְפֵי גְּבָעוֹת
רַגְלַי הוֹלְכוֹת הָלְאָה בְּעִקְבוֹת
עֲנַן כָּבוֹד, אַחַר שִׁבְטֵי יוֹסֵף,
הָאֲוִיר,
הַמֶּרְחָבִים,
וּבְעִקְּבוֹת הַלֵּב.

כִּי זֶה הַבַּיִת –
   הַשּׁוֹמְרוֹן הוּא כְּפָר וָעִיר,
     הוּא שְׁכֵנִים וּמִשְׁפָּחָה;
וְזֶה הַזַּיִת –
   הַמּוֹרִיק אֶת הַנּוֹפִים,
     מִמֶּנּוּ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה;
וְזֶה הַכֶּרֶם – 
   הַשּׁוֹלֵחַ עֲנָפִים
     וְהוּא עָסִיס וְהוּא שִׂמְחָה;
וְזֶה הַקֶּסֶם
  הַקַּדְמוֹן שֶׁהוּא מַפְעִיל
    בְּתוֹךְ יוֹמֵךְ, בְּתוֹךְ יוֹמְךָ.

הַשּׁוֹמְרוֹן
חָזַרְנוּ
הַשּׁוֹמְרוֹן
נִשְׁאַרְנוּ
הַשּׁוֹמְרוֹן
הֵאַרְנוּ
הַשּׁוֹמְרוֹן
הַבַּיִת.